אני יודע שרוב הגולשים לא קוראים את סקירות המשחקים שאנחנו עושים. תאמינו לי כשאני אומר לכם שעשיית סקירה הוא הג'וב המאוס ביותר בכתיבה באתר, כי בזמן ש-K-700 ושאר החלבנים בישראל חוזים במשחקים ומטוקבקים אחד עם השני, עלי לקפוץ ממשחק למשחק, לנסות לקלוט את הדברים החשובים שקורים, וחצי שעה אחרי סיום המשחקים כבר ישנה סקירה, כולל תמונה, וסיכום.

אז אם תתנו מבט במה שכתבתי הבוקר (אצלי כמובן מאוחר בלילה!), תראו שקלטתי את הדברים החשובים שקרו! ממש לא החמצתי דבר. זה הכל תוצאה של ידע, עין טובה, נסיון, והעיקר אינטיליגנציה גבוהה במיוחד שנחנתי בה. הדבר היחיד שלא הרחבתי עליו מספיק את הדיבור, וברצוני להתחיל בו את הפוסט הזה, הוא הפלח הבנזונה שלא ניגמר .

גרג פופוביץ' – האחד והיחיד!

הנצחון 105-109 על יוטה היה קשה ביותר. במסיבת העתונאים הפלח נראה ונשמע כועס מאד. הוא כעס מאד על קאווי לנרד שלא חזר להגנה כשאנס קנטר עשה את הדאנק. כתבתי שזה היה מין משחק של "התעוררות" של קנטר. אני לא בטוח שהדאנק של קנטר היה אשמתו של לנרד, אבל כך או כך הוא החזיר מאד בשלשה משלו. אגב, ראיתם את הכדרור מאחורי הגב של טריי בורק והג'אם בו סיים את המבצע? הצעיר הזה הוא יהלום.

אבל פופוביץ' הוא "OLD SCHOOL" ומאומה לא מספיק טוב בשבילו מלבד שלמות. אז הצורה בה הוא משחק שח-מט עם שחקניו היא כמעט מושלמת. הייתי מעדיף לראות את מאט בונר משחק יותר, אבל לך תתווכח עם תוצאות. לי זה ממש לא יאומן כיצד פופוביץ' מצליח להסתדר עם אותה קבוצה 'זקנה' של העונה שעברה שהשנה היא 'זקנה' אפילו יותר. אני הייתי בטוח שטימי דנקן שרוף וגמור, ואותו דבר חשבתי על מאנו ג'ינובלי. והנה השניים – עם טוני פרקר – ממשיכים להיות גרעין של קבוצה עם הרקורד השני בטיבו בליגה.

האם זה יספיק לפלייאוף? אני לא מאמין, ואני אומר זאת בכל הרצינות. לדעתי הנפילה תגיע בסוף המחצית השנייה של העונה, אבל נכון להיום, גרג פופוביץ' הוא המאמן הטוב בליגה, של הקבוצה השנייה בטיבה בליגה אחרי אינדיאנה.

***************

רודי גיי

כתבתי זאת אמש תוך כדי המשחק ואני ותב זאת שוב: ישנם מקרים רבים בעבר – וזה יקרה תמיד – ששחקן לא מצליח להראות את גדולתו בקבוצה אחת, ואחר כך בקבוצה שנייה, ואותו שחקן באותו סוג משחק הופך לכוכב בקבוצה שלישית. זה הכל עניין של כימייה. לרודי היו שנים די טובות בממפיס מאז ניבחר שמיני בדראפט של 2006. בטורונטו הוא היה מין קוץ בתחת. משהו לא הסתדר שם. בקינגס הוא הופך להיות כוכב; הכוכב שתמיד האמינו שטמון בו. ב-18 משחקיו העונה ברפטורס הוא קלע מעל 50% רק באחד. הוא הרגיש שזריקותיו לא באות כחלק אינטגרלי מהמשחק.

אמש הוא היה שוב מעל 50% – הרבה מעל 50 – עם ערב של 12 מ-19 ל-33 נקודות במשחק הנצחון נגד מינסוטה. היתה לו זאת הפעם ה-12 ב-17 משחקים עם הקינגס שהוא מעל 50%. הוא אחת הסיבות הראשיות ללידה מחדש של הקבוצה מעיר הבירה של קליפורניה שקווין ג'ונסון הוא ראש העיר שלה!

****************

ג'ראד סולינג'ר

*********************

האם יאנג הוא "HEADCASE" בריא או אסון ללייקרס?

אחרי שאלכס לן חסם עם פאול קשה ב-7:33 דק' ברבע השני את ניק יאנג, יאנד התפרץ בבנה'ס. התחיל מין SHOVING בין יאנג ללן, ואחרי זה הוא נראה כאילו הוא מוכן ללכת לקרב עם שני התאומים – שני המוריסים – שכל אחד לבדו שוקל באיזה 40 פאונדס יותר ממנו. ואז הוא החליט ללכת על גורן דראג'יק, שגרם לסילוקו מהמשחק.

היחיד שבא – טיפונת! – לעזרתו היה ריאן קלי. אחרי המשחק יאנג היה PISSED OFF. על מי? על פיניקס? על גורן?

מה פתאום!

על חברי קבוצתו שלא באו לעזרתו. הוא אמר, "Wha't I'm mad about is it was 1-on-5"

נראה לי שיאנג הוא קופי של רון ארטסט לפני שהפך ל-"שלום עולמי". שחקן מסוג זה אני אוהב – שחקן עם נשמה, לב, וביצים של לטרל ספריוול וג'ון סטארקס – אבל הוא יצליח להתקיים רק בקבוצות כמו הניקס, מיאמי, או שיקגו. לא בקבוצה עדינה, מכובדת, ומתורבתת כמו הלייקרס – או כל קבוצה מערבית אחרת שכולן אריסטוקרטיות מכובדות עם אף בשמיים.

אגיד לכם דבר נוסף:  הימנעות חבריו של ניק לבוא לעזרתו הראה לי חולשה ופחדנות. אותה חולשה ופחדנות שגרמו ללייקרס להפסיד את המשחק בחוסר כל אגרסיביות ומלחמה בהגנה.

*************

הגולדן סטייט לא יגיעו לשום מקום עם בוגוט

בוגוט היה נעלם אחד גדול בהפסד הגולדן סטייט לדנבר 123-116. זה היה הכל איגודלה, סטפן קרי, ות'ומפסון, במשחק שבוגוט היה יכול לנצח במו ידיו. החמישייה של דנבר כללה את  צ'נדלר, פאריד, היקסון, פוי, ולאוסון. נגד החמישייה הנמוכה הזאת הוא חייב לקלוע 30, לא עשר. בכל החזרה מ-9 נקודות דפיציט ברבע הרביעי הוא לא היה על הפארקט. כשהוא שיחק היה הזמן בו הנאגטס לקחה את כל ריבאונדי ההתקפה שלה, כשבוגוט נראה מסתכל על הכדורים במקום להילחם עליהם.

******************

הקליפרס לא כזאת 'יורמית' כפי שחושבים

מה שהכי אהבתי הבוקר כשחזיתי בוידיאו של המשחק היו הקללות, המבטים המלוכלכים, והמפרפקים שבלייק גריפין, מאט בארנס, וג'מאל קרופורד – וואללה שאף פעם לא ראיתי אותו כזה! – זרקו לעבר דאלאס מבריקס, שנראית לי יותר ויותר כקבוצה המלוכלכת ביותר בליגה.

הקליפרס חזרו מדפיציט של 17 כחייה השוחרת לטרף, ולראשונה מזה הרבה זמן ראיתי אותם עושים זאת בשרירים וקצת ליכלוך. כל הכבוד!